למה אנחנו מעריכים את התנאים הקיצוניים של חדר האמבטיה על מזגני האוורור שלנו
בואו נהיה כנים: חדרי אמבטיה הם סיוט עבור מכשירים אלקטרוניים. יש שם אדים רבים, שינויים קיצוניים בטמפרטורה, ולחות גבוהה שלא נעלמת לעולם. אם מזגן האוורור אינו מיועד לעמוד בתנאים האלה, הדברים יכולים להסתבך במהירות – האטמים ידלפו, צינורות הקוורץ ינشقו, והחוטים יחלו להתקלקל.
אנחנו לא אוהבים להמר. לכן אנחנו מעריכים את המזגנים שלנו בתנאי לחות וחום קיצוניים. בעצם, אנחנו מנסים לגרום להם להיהרס, כדי שהם לא ייהרסו בבית שלכם.
למה הלחות הורסת הכל
מים וחום גבוה אינם מתאימים זה לזה. כאשר אדים חודרים לתוך המזגן, הם נעצרים על האלקטרודות. דבר זה יכול לגרום לקצרים קטנים או לקורוזיה של החומרים שמרכיבים את המזגן.
כאשר האטמים נהרסים, הגז ההלוגן שנמצא בתוך הצינור יוצא החוצה. בלי גז זה, החוט הטונגסטן נחשף לחמצן ונשרף תוך דקות ספורות. וזהו – המזגן נהרס.
כדי למנוע זאת, אנחנו מדמים שנים של שימוש במזגן בחדר האמבטיה, על ידי חשיפת המזגן לחום ולחות קיצוניים. אנחנו מחפשים כל פתח קטן שדרכו יכולה לחדור לחות.
ההלם של “ההתחלה הקרה”
רוב המזגנים האלה משתמשים בצינורות קוורץ. צינורות אלה נהיים חמים מאוד – עד 600 מעלות צלזיוס.
דמיינו את החום הזה בחדר אמבטיה בטמפרטורה של 40 מעלות צלזיוס. זהו הלם תרמי אדיר. אם הקוורץ והכיסויים המתכתיים של הצינורות לא מתרחבים ומתכווצים באותו קצב, הצינור עלול להישבר מיד כשמפעילים את המזגן. אנחנו בודקים את המתח הזה כדי לוודא שהמזגן יישאר שלם.
האיזון העדין: אטמים טובים מול אפשרות לנשימה
זו הבעיה הקשה. רוצים אטמים טובים כדי שהאדים לא יחדרו, נכון?
אבל אם האטמים יהיו טובים מדי, החום יישאר בתוך המזגן. עם הזמן, החום הזה עלול להרוס את האיטום של המזגן.
זו בעיה של איזון. עלינו למצוא את הנקודה האידיאלית – שהמזגן יהיה מוגן מפני האדים, אך עדיין יוכל לנשום, כדי שהמעגלים החשמליים שלו לא ייהרסו. אם אתם מתקינים את המזגן בתקרה צפופה, ודאו שיש שם קצת זרימת אוויר. זה יעזור למזגן להחזיק מעמד זמן ארוך יותר.