למה אנחנו מעריכים את התנאים של החדרים הלחים על גופי החימום שלנו
בואו נהיה כנים: חדרי אמבטיה הם סיוט עבור מכשירים אלקטרוניים. בגלל האדים הרבים, הטפטופים הבלתי צפויים, והשינויים החדים בטמפרטורה – מקור כזה הוא קשה מאוד עבור גוף החימום.
אם החיבורים נהרסים או נפגעים מקורוזיה, המכשיר יפסיק לעבוד. גופי החימום שלנו עומדים בסטנדרט IPX4, שזה טוב מאוד מבחינה תיאורטית. אבל נייר לא יכול להראות לנו האם המוצר יוכל לעמוד בתנאים האלו במשך שלוש שנים בבית אמיתי. לכן אנחנו עורכים בדיקות לחות. אנחנו מנסים לגרום לכשל במכשיר לפני שהוא מגיע אליכם הביתה.
המאבק נגד הלחות
הסטנדרט IPX4 אומר בעצם שהמכשיר יכול לעמוד בטפטופים מכל הכיוונים. בעולם האמיתי, זה אומר אדים וטפטופי מים מדי פעם. אבל הלחות גורמת ליותר מסתם קצרים חשמליים; היא גם פוגעת בחיבורים החשמליים.
אנחנו שם את גופי החימום בחדרים בעלי לחות גבוהה, כדי לקדם את תהליך ההרס. אנחנו רוצים לראות אם החיבורים יצטמצמו עם הזמן או אם החומרים שמשמשים לאטימה יתקלפו. אם המכשיר עומד להיהרס, אנחנו רוצים שזה יקרה במעבדה שלנו, ולא בחדר האמבטיה שלכם.
לחץ על הגבולות
אנחנו לא רק משאירים את המכשירים באוויר לח. אנחנו גם מפעילים ומכבים אותם שוב ושוב.
חשבו על זה: כשהחימום פועל, המתכת מתרחבת. כשהוא מתקרר, היא מצטמצמת. אפקט זה יכול לגרום ללחות לחדור דרך החיבורים שנראו טובים במבחן הראשוני. אנחנו מחפשים את הבעיות האמיתיות – כמו פגמים בלוחות האלקטרוניים או קורוזיה בחוטים. אם המכשיר נהרס לאחר 500 שעות של לחץ כזה, אנחנו חוזרים לשלב העיצוב ומעצבים מחדש את החיבורים.
האיזון הקשה
החלק הקשה הוא שאם עושים את האטימה “מדי” טובה, כל טיפה של מים תישאר בתוך המכשיר.
אם עושים את העיצוב של המכשיר בצורה מוגזמת, יש סיכוי שהרכיבים האלקטרוניים ייהרסו. זו מלחמה תמידית בין שמירה על המכשיר יבש לבין אפשרות לתת לו לנשום כדי שלא ייהרס.
אנחנו מבזבזים הרבה זמן כדי למצוא את האיזון הנכון. כך תקבלו מכשיר שנשאר יבש, אך לא מתחמם יותר מדי. אנחנו שומרים את כל הנתונים על נקודות הכשל האלו, כי אנחנו חושבים שכדאי שתדעו בדיוק איך המכשיר שלכם יתנהג בטווח הארוך.