למה אנו מעבירים את נורות האינפרא-אדום שלנו לבדיקות בתנאי לחות וחום גבוהים
בואו נהיה כנים: חדרי אמבטיה הם סיוט עבור מכשירים אלקטרוניים. יש שם אדי מים רבים, שינויים קיצוניים בטמפרטורה, ואדי מים שחודרים לכל מקום. אם נורה לחימום אינה מיועדת לתנאים כאלה, החוסמים שלה נהרסים, והחוטים שלה נהרסים מוקדם מדי.
לכן אנו לא סתם שולחים את נורות האינפרא-אדום שלנו, ומקווים לטוב. אנו מעבירים כל משלוח לבדיקות בתנאי לחות וחום גבוהים. בעצם, אנו מנסים לגרום להן להישבר בכוונה, כדי שהן לא יישברו בבית הלקוח.
המאבק עם הלחות
אדי המים הם ערמומיים – הם לא נשארים רק על הזכוכית; הם חודרים לכל מקום. הם מחפשים כל פתח קטן כדי לחדור לחוסמים של הנורה. כשהלחות פוגעת בצינורות הקוורץ החמים או בנקודות המגע החשמליות, עלולה להתרחש חמצון או קצר חשמלי.
כדי למנוע זאת, אנו מעבירים את הנורות לתנאי חום ולחות קיצוניים. אנו מאלצים את הלחות לנוע. אם החוסמים לא טובים מספיק, הנורה תדלוף במהלך הבדיקה. אני מעדיף שהנורה תישבר במפעל שלי, במקום שהלקוח יתקשר אליי כי הנורה נהרסה בתקרה.
בדיקות העמידות בתנאי חום וקור
חשבו על זה: ברגע אחד הנורה קרה, וברגע הבא היא נמצאת בטמפרטורה של 500°C+, ומוקפת בענן של אדי מים.
חומרים מתרחבים כשהם חמים ומתכווצים כשהם קרים. פעולה זו גורמת ללחץ מכאני רב בנקודות המפגש בין הזכוכית למתכת. תהליך הבדיקה שלנו מחקה חודשים של פעולות כאלה. אנו מחפשים את הסדקים הקטנים בקוורץ או בחוסמים שעלולים להישבר.
מציאת הנקודה האידאלית
החלק הקשה הוא שאי אפשר פשוט לאטום הכל בפלסטיק ולהסתפק בכך.
אם נעשה את החוסמים חזקים מדי, החום יישאר בתוך הנורה. כך, הנורה עלולה לפגוע בחוטים הפנימיים שלה. זו משימה של איזון. אנו משנים את רמת הגיבוי החשמלי ואת האוורור התרמי, עד שאנו מגיעים לנקודה האידאלית.
התוצאה? נורה שנשארת יבשה בתוכה, אך עדיין יכולה לנשום, כך שהחוטים שלה לא יישרפו.